החוף של ניו אינגלנד

אחרי הטיול בהרים הלבנים היה די ברור שהטיול בקצה המזרח לא יהיה שלם אם נוותר על טיול לאורך החוף. התארגנות קלה שאומרת ראשית כל בדיקת מסלולים והבנה שזה ממש טיול קצר ומאד נחמד, שנית להסדיר עוד יום שהות בחניון שהסתייע בזכות הבחורה הנחמדה שהיתה בדלפק ועשה הכל כדי שנוכל להשאר עוד לילה בלי להזיז את הבית וזהו, הכל מסודר למחר.

תיכף אחרי שמילאנו דלק מבינים שאנחנו ממש לא לבד על הכביש. היום יום ראשון, שמש זורחת וכוללללם יצאו לטייל איתנו. אנחנו על כביש 1 שהוא הכביש שזוחל בין העיירות ממש על החוף.

די מהר אנחנו כבר במסצ'וסט. החוף של ניו המפשייר שבאמצעו חנינו הוא ממש קצר. היה כתוב 43 מייל ולכן, בתוך פחות משעה אנחנו חולפים ליד מנצ'סטר. בשמה המלא - מנצ'סטר ליד הים.

דקה התלבטות והופכים את האף לכיוון דאון טאון של העיר הגדולה. תוך דקות יש גם חניה ואנחנו מתחילים להסתובב. להגיד כמה יפה ומשמח, זאת הקטנה.

הרי אי אפשר לעבור ליד קפטן מפואר שכזה בלי להנציח

מחסן האולדיז העצום משך מאד את תשומת הלב וחייבת להכנס. את רוב הדברים הייתי קונה בשמחה אבל מסתפקת בכובע, כי את שלי השארתי בבית.

קפה עם סנדוויץ מפונפן כל כך שאנחנו מתקשים לבחור משהו שנצליח לאכול אז מסתפקים בטוסט עם גבינה וחוזרים לסיבוב על החוף. כמה יפי ועוד יותר שלווה.

הוכחה קטנה שהיינו ואפשר להמשיך.

בדרך חזרה לאופנו מוצאים את בניין הפארי הישן שעכשיו הוא ספריה של ניו אינגלנד. סתם מצא חן בעיני הרעיון.

יוצאים מהעיר. בדרך החוצה עוד מספיקים לראות את המגדלור שבכלל הוא חלק מבית ולא נמצא על החוף.

ממשיכים להתפתל עם הכביש שנוסע ממש על החוף.

מופתעת, קופצת - דודי ראית, מה הוא שואל ואני עונה תחזור קצת. על המים עומדים על איזה מצוף לא מזוהה, חבורה של פינגווינים. מבחינתי זה "לא יאומן כי יסופר" אז צילמתי שוב ושוב. ממליצה להגדיל.

היעד עכשיו הוא טירה מפורסמת שמי יזכור את שמה ושאר פרטים היסטוריים על בוניה והאנשים שחיו בה.

הנוף מסביב ממש מסביר איך בחרו את המיקום

הגנים של אחוזה מרשימים גם הם

הכי מרשים היה העיצוב שמשמרים אותו בתוך הבית.

אולם הנשפים עם חדר המדרגות,

חדר העבודה

עם חדר האוכל שליד המטבח

הכל מפואר מאד ושמור היטב

נחמדים היו אנשי הצוות המלובשים כעובדי האחוזה מאז.

מצאה חן בעיני התלבושת של המארחת והיא הסכימה, אפילו שמחה להצטלם איתי.

במרפסת האחורית המעוצבת נח בינתיים בעל הבית.

חוזרים לכביש ומחליטים שיש זמן לעוד עייריה על החוף. היה מתוכנן מגדלור שעוד לא מצאנו אז נוסעים לעיירה השוכנת ממש בפינה Rockport. איזה הפתעה חמודה העיירה הזאת.

על החוף / המרינה / הים אין בכלל מה לדבר

הרחובות המרכזיים הומי אדם, החנויות רובם של אומנים ומוכרי מזכרות והכל צבעוני ושמח. דווקא מזה לא נשארה לי אף תמונה ונצטרך לזכור בראש.

מחפשים מקום לארוחת צהרים שתהיה סוג של מסיבת פרידה מהחוף המזרחי ואין כמו לובסטר וצדפות לעניין הזה. רק שבמסעדה היחידה שמצאנו התור היה ממש ארוך וזה לא בשבילנו. אז מצאנו מרפסת יפה המשקיפה על המים המוכרת סנדוויץ לובסטר ומקדנו את תשומת הלב בנוף וברוח הנעימה הבאה מהים.

את מסיבת הפרידה מהחוף המזרחי עשינו במסעדה סמוכה לחניון, עם הלובסטר והצדפות כדת משה....

מחר מתחילים את הדרך מערבה, מה שאומר כ- 3400 מייל להם הקצבנו כשבועיים ומתוכננים דרך הדרום - כביש 40