ההרים הלבנים

קצת רחוקים ההרים הלבנים מהחניון שלנו שהוא על החוף אבל בכל מקום שמחפשים מה לעשות בניו המפשייר הם כתובים הראשונים, אז "אין ברירה" חייבים לראות במה מדובר.

מתארגנים על האופנוע, על הוויז יש את ה White mountain visitor center ויוצאים. מתחילים על ה 95, כביש גדול ממנו יורדים לקטנים יותר.

יורדים לארוחת בוקר נחמדה באזור כפרי ותיכף אחריה נופלים על עיר גדולה בבוקר שבת - הכל עמוס וסואן ועדין מרשים.

מתחילים את הטיול בפועל, במרכז המבקרים ההומה תיירים בכל השפות. די מהר מגיעים לגברת מדריכה שבזריזות מפתיעה שולפת בדיוק את מה שאנחנו צריכים - טיול של יום אחד על דרך הנוף של ההרים הלבנים.

קשה להבין מאיפה לקוח שמם כי הם נראים ירוקי עד עם המון צבעי שלכת. אמרו משהו בענין השלג שנשאר בפינות - שנסתר מעינינו.

אבל השלכת.... באופן אישי, התקשתי להפסיק לצלם. באמת, אין סוף ליופי.

אנחנו נוסעים על כביש הנוף, לארוכו הרבה מסלולי הליכה ונקודות תצפית. על מסלולי ההליכה ויתרנו מלכתחילה - גם אין ברכיים וגם אין זמן. לגבי נקודות התצפית הבעיה היא העומס והצפיפות. היום כאמור, שבת ונראה שכל העולם מתעניין יחד איתנו בהרים הלבנים. חלק מהחניות ליד נקודות התצפית כל כך עמוסות שאפילו האופנוע יכול רק לחלום להשתחל ולחכות בתור קצת גדול עלינו.

נראה שגם האלה שהצלחנו להגיע אליהם מייצגות היטב את המראה של שרשרות הרים צבועות בזהב של שלכת.

גם מהכביש, יפה יפה

רוב דרך הנוף נוסעת לאורך נהר. אמנם כבר פחות שוצף קוצף מאשר באביב אבל עדיין, במושגים שלנו - מרחיב לב.

נקודות העצירה עכשיו הן ליד מפלים שלו.

את המפל הראשון אפשר להחשיב ואפילו להתרגש

יש גם בריכות שנוצרות בין הסלעים

בכלל, כיף "לקפץ על הסלעים ולדלג על הגבעות" ולראות את המפל מכל הכיוונים

עוד נסיעה קצרה בטור הארוך של המכוניות והנה אנחנו במפל השני שיכול בקושי להקרא מפלונצ'יק.

עוד מבט קטן על השלכת שממש קשה להפסיק לצלם אותה

זהו, מתחילים את הדרך חזרה כי יש עוד כשעתיים נסיעה עד החניון. בדרך מבינים שחסר לנו יום על קו החוף של ניו אינגלנד. עוד בדרך מצליחה לראות שמדובר בטיול יום קצר. מחליטים לבדוק אפשרות לעוד לילה בחניון. הבחורה הנחמדה בדלפק עושה מאמץ שלא נצטרך להזיז את הבית ויש. אפשר להשאר לילה לעוד יום חופים.