שני פארקים + מדבר מואב

הבוקר יותר בנחת. גם כי המלון ממש חמוד וגם כי יודעים שהרווחנו יום אז אין מה למהר. קפה בגודל דלי כמו שאמריקאים שותים ויוצאים. רבע שעה רכיבה והגענו למצודת מונטסומה.

מונטסומה הזה הוא סתם איש, למרות שאנחנו מכירים את בתו מהספר שהוא בכלל מעידן אחר.

כאן מדובר בשבט שבנה בתיו בתוך קירות המצוק, לפני כאלף שנה והאתר מספר את סיפור חייהם שם.

שמחים להכנס למרכז המבקרים, להחתים שוב את פספורט האתרים הלאומיים שיש לנו עוד מסיבוב תחת הברזל. הריינג'ר מוכר לנו אין סוף פרטים עד שאנחנו קונים כרטיס כניסה לכל האתרים הלאומיים למשך שנה (ממש משתלם) ויוצאים לסיבוב בפארק.

השביל מקיף את כל האתר. במרכז זורם נחל רובו מוצל.

הנה המצודה

וההוכחה שהיינו

בסוף הסיבוב יש מיצג (אותו שכחנו לצלם), עם הסבר מוקלט איך הם חייו. המצודה היא בת 4 מפלסים, מאד גבוהה נגד חיות ותוקפים אחרים. מגיעים כמובן בסולמות, מתקיימים מחקלאות שמגדלים למטה והחיים נראים אחלה - כנראה היתה שלווה.

חוזרים לכביש והסלעים של סדונה, הפעם יותר בהירים, ממשיכים ללוות אותנו.

תמיד שמה לב כמה השמים כחולים כאן במדבר. עם העננים זה בכלל...

ממשיכים עוד טיפה מזרחה והשמים מתעננים עלינו

מרחוק רואים גשם וחוששים שיגיע אלינו אבל הוא בהחלט נראה רחוק

חצי שעה רכיבה והנה הפארק הבא Watson lake state park.

כרגיל, אנחנו החייזרים עם האופנוע, אין לנו מושג שלפארק הזה באים עם סירה/קאייק ויש דרך רחבה להורדת הסירות, אותה גילינו רק ביציאה.

מתגלגלים למטה, בין הסלעים, לכיוון האגם.

בכלל לא בטוחים שנגיע למטה אז מתיישבים לנוח/לתצפת. כשמים לב היטב, רואים שהאגם בעצם עננים

בסוף בכל זאת מגיעים לאגם וממש ממש יפה. עמית מראה יכולות בהקפצת אבנים על המים - הצליח אפילו 6.

כשנרגעו האדוות אפשר היה לראות כמה שקט וחלק האגם. למעשה, רואים כמעט רק את העננים והסלעים המשתקפים.

חוזרת בטיפוס בין הסלעים, האויר נגמר והנשמה פורחת. ככה, בשביל להרגיע את הדופק, עוצרת לצלם ומרוויחה כמה פרחים קטנים וחמודים.

נפרדים מהאגם עם תמונת פנומרה גדולה. אמנם קצת הקטינה אותו אבל עדיין מרשים ממש

חוזרים לאופנועים, פיפי ויצאנו. פתאום הגשם מפתיע. אולי זה ההוא שחשבנו שברחנו ממנו. מתלבטים לרגע - לעצור במחסה? ללבוש חליפות גשם? מחליטים להתחיל לנסוע, תיכף יגמר. בדיוק קרה, אבל הספקתי לצלם.

עכשיו חוזרים לכביש 40 שבחלקים גדולים שלו ידוע כאלוף הכלום. היעד הוא העיירה Needle שעל גבול קליפורניה.

זה אנחנו והמשאיות....

ו...הכלום

בגוגל כתוב שמדבר מואב נמצא במדינת קליפורניה אבל לפי השממה והטמפרטורות יש מצב שהמדבר מתחיל כאן, ברווח שבין אריזונה לקליפורניה.

נוסעים ונוסעים והכלום רק ממשיך. נוסף לכל גם חם למות ראינו משהו כמו 110F, בערך 47C.

לסבתא נשרפות הרגלים, כנראה גם לבחורים אבל הם לא מתלוננים. חם גם מהשמש וגם מהאופנוע שמגיע לטמפרטורות שהוא עוד לא ראה. בתוך הכלום הופיע הכיתוב הענק והנה חצינו מאריזונה לקליפורניה.

ממש על הגבול נמצאת העיירה Needle. עיירה קטנה שבאמת מזדהה עם הכלום שמסביבה. אבל מצאנו מקום

ב - Best Western ואני כבר מפנטזת על כל הזכרונות מהפעם הקודמת בסטרג'יס. ברור שלא בדיוק. סה"כ עברו כמעט 15 שנה בלי להזכיר את העיירה הנחמדת אבל הנידחת שחנינו בה. העיקר שבכניסה היה הסמל של כביש 66.

את הערב קינחנו במסעדה נחמדת שהפתיעה עם אוכל מקסיקני טעים ומגוון

וזהו, אפשר ללכת לישון, עוד פארק הסוקויה והביתה.