Cabot Trail - הפסגה

אחרי יום סוער וקר שאילץ אותנו לשבת בבית, אנחנו מתעוררים לאור שמש שעל המקום עושה שמח.

מתארגנים במהירות (בשונה מההתמהמהות של כל בוקר), מסדרים מסלול לפי כל העצות שקבלנו ויוצאים על האופנוע לכיוון ה Cabot trail. חשוב לציין שזה ה-פארק של נובה סקוטיה. כמובן שיש עוד לא מעט, אבל המפורסם, המוכר, המייצג את המדינה הוא ה Cabot trail. זהו מסלול מעגלי של כ 300 ק"מ שכולו פארק לאומי (national park). לאורכו יש הרבה מסלולי הליכה, עיירות נחמדות, מסעדות, בתי קפה ואפילו קראנו על ברושור כלשהו שהוא מוקד מוסיקאלי (יש פסטיבלים והופעות מיוחדות לאזור) ויש כמה מגרשי גולף שנחשבים מהטובים בעולם.

אפילו הדרך מרנינה כי ברור שנוסעים את פיסת השמים הכחולים, כאלה שכבר כמה ימים טובים לא ראינו.

העצה העיקרית והטובה שקבלנו היא לעשות את המסלול נגד כיוון השעון, כך שכל הזמן נהיה בצד החיצוני, המשקיף על הים. המסלול הרגיל הוא עם כיוון השעון לכן, אנחנו עולים עליו דרך העיירה Einglishtown ולא דרך המעבורת הראשית.

גם דרך Einglishtown מגיעים למעבורת. כזאת שנוסעת בערך 200 מטר, אולי פחות ולא גובה תשלום - סוג של שרות כנראה יותר זול מגשר.

כבר שמתקרבים רואים שהיא נמצאת ולא נצטרך להמתין ואכן תוך דקות אנחנו בשיירה, מסתדרים לפי ההוראות

בחמש דקות שהפלגנו, הספקתי לצלם את עצמנו במראה שהיתה בדיוק לידנו. בבקשה לא לצחוק על סבתא המצלמת.

תוך דקות אנחנו בצד השני עולים על המסלול. דבר ראשון מחפשים קפה. ראינו בוטיק שוקולד ואמרנו נכנס לבדוק. גם אם לא יהיה קפה, ולא היה, אני על שוקולד איכותי לא מוותרת.

כמה ק"מ קדימה ויש קפה עם מאפה ואנחנו שם. מסתבר שממש ארוחת בוקר, שכבר מגיע, אבל העיקר זה הנוף והשמש - חגיגה.

בלי להזניח את הנוף, מגיעה לו תמונה לעצמו

בתצפית הראשונה שעוצרים, מגלים שהרבה אופנוענים באים לכאן. אותי זה ממש הפתיע כי עד עכשיו נראה לי שכמעט ואין אופנוענים בקנדה. בשונה מארה"ב, בקנדה כמעט ולא ראינו. על ה Cabot trail פוגשים אותם בעשרות. קבוצות ויחידים באמת המון כי זה אחלה מסלול.

אחרי האופנועים (כי הרי כולם מתעניינים בשל כולם), מתפנים לנוף והוא מצדיק את כל הסופרלטיבים.

הים הזה נותן תחושה שאתה ממש באמצע האוקיאנוס. סיפרו גם שזוהי הנקודה בה הגיעו המתיישבים הראשונים לנובה סקוטיה. אותו סקוטי שנשלח להקים כאן את סקוטלנד החדשה.

שמחים שאופנוענית אחרת הסכימה לצלם אותנו אחרי שסיפרה שהם קבוצה שבאה ממונטריאול נסעו יומיים 1000 ק"מ כדי להגיע לכאן וזאת לא הפעם הראשונה - יש הוואי.

עכשיו אנחנו פשוט מתפתלים עם המסלול תוך שאני "יורה" לכל הכיוונים. הכל פשוט יפה

ופוגשים כל מני - למשל עדר של ברווזים שהיינו צריכים לעצור כדי להבין מהם הכתמים האלה.

אין סוף נהרות/נחלים, תלוי בסדר הגודל של כל אחד.

אפילו מסלולים שבחורף יהיו סקי ראינו. בהמשך היו גם רכבלים שהפכו אותם לרכבת נוף ובשם המלא Sky view. כרגיל מתנצלת על חוטי החשמל - באמת שזה לא בגללי.

את הסרטון הזה צלמתי רק כדי להראות למה זה נחשב מסלול כיף לאופנוע

מגיעים לעוד תצפית. הכל סלעים אבל יש שביל מרוצף עץ. קצת על השביל וקצת מדלגים בים הסלעים נזהרים מאד להשאיר את כל העצמות שלמות. הגלים המתנפצים תמיד מהפנטים אותי.

יפה כל הכחולים של השמים, הים מרחוק והים מקרוב.

ביום שמשי כזה כל הצבעים ממש זורחים.

אנחנו בערך בשליש המסלול. עולים ויורדים - לפעמים על ההרים, מסתכלים על הים מלמעלה ולפעמים בגובה הים, מסתכלים עליו לצידנו. לפעמים גלים מתנפצים ולפעמים שקט כמו בריכה.

בעצתו של מדריך שדודי פגש בתחילת הדרך, אנחנו יורדים מהמסלול המעגלי במטרה להגיע לקצה. הקצה המזרחי של נובה סקוטיה.

ברגע שיורדים מהמסלול המעגלי אנחנו כמעט לבד, למעט פה ושם מכונית של תושב מקומי. מה שלעצמו מעורר מחשבה - אני בתחושה של קרבה ממשית לסוף העולם. מי רוצה/יכול/מוצא עניין בלגור כאן? ז"א לקיים שגרת חיים, למצוא פרנסה, לגדל ילדים וכו' וכולי.

הנה הקצה קרוב. כמה בתים, מפרצון שבו תופסים/מגדלים את הלובסטרים. אנחנו מבינים את זה לפי ערמת המלכודות.