זזים הכי צפונה שאפשר

הסתדר לנו ממש טוב שדוקא היום שבחרנו להחליף חניון, מה שאומר שנוסעים 300 ק"מ לקצה הצפוני מזרחי של נובה סקוטיה, היה יום גשום ומלא ערפל, כזה שממילא אין מצב לטייל.

גם היה קר ולמדנו שהחימום בבית הנוסע שלנו הוא על גז אז כדאי מאד שהמיכל יהיה מלא. 4 תחנות דלק שלחו אותנו מאחת לשניה בלי לסייע בכלום. בתחנה החמישית אליה הגענו בהמלצת איש שמוכר קראוונים, המוכר חייך חיוך גדול ואמר שישמח למלא לנו גז. קפצתי משמחה, כל התחנה העיפה מבט לוודא שהכל בטוב

בסוף עוד קבלנו מלא עצות, קונים קפה ונקניקיה, כמו שדודי הכי אוהב לחטוא וממשיכים צפונה. הגשם לא מוותר.

לאן שלא מסתכלים רק אפור ורטוב.

אפילו העצים שבעצם כבר בצבעי שלכת מקבלים את הגוון הכללי - אפור

על הים ושאר מקווי המים אין מה לדבר, זה ברור

הערפל על ההר היה בכלל שיא.

חצי מהדרך, על האי המרכזי של נובה סקוטיה, עשינו על כביש 104. כביש גדול, לרוב דו מסלולי עד שמגיעים לגשר ממש גבוה וגדול שמקשר בין האי המרכזי לאי הצפון מזרחי Bars d'or

מלמעלה אפשר לראות את המגדלור הנראה ממש צעצוע מכל כך גבוה

מאחרי הגשר, אנחנו כבר על כביש 105שהוא יותר קטן.

קצת נוסעים לאורך הים ורואים חוות לגידול דגים

קצת חולפים על פני עיר גדולה שאין מצב שאזכור את שמה. סתם צילמתי את השכונה של הזוגות הצעירים... נגיד כי נראת יותר מודרנית.

האזור הצפון מזרחי מורכב מכמה איים גדולים אז עוד גשר אחד ואנחנו בחניון שהזמנו. חלון קצר בין הגשמים עושה שנצליח להתחבר עם להרטב רק קצת.

ולעשות טיול קטן להכרת המחנה. החניון כמעט ריק לכן שלחו אותנו לבחור לנו מגרש ובחרנו את זה שהכי קרוב לנוף ולמים (לא ברור אם אגם או ים)

דבר ראשון מצטלמים - בשביל זה בנו שם מסגרת

דודי הרגיש מאד נוח ליד הספסל - כנראה בדיוק רצה לכתוב שיר

עוד קצת נהנים מהנוף הנהדר והחניון המוצלח שהגענו אליו.

למחר תכננו טיול גדול באי השכן. טיול מפורסם שנקרא cabot trail. התחזית אמרה שהגשם אמור להפסק.

הלכנו לישון עם שקיעה יפיפה ותקוה קטנה.

בלילה הגשם אכן נחלש אבל התחילו רוחות שממש טלטלו את הבית.

בבוקר עוד התלבטנו ובסופו של דבר החלטנו לדחות את הטיול הגדול בעוד יום. בדיעבד יכולה למכור ספין - זאת היתה החלטה מאד מוצלחת.