סדונה - כובשים את היעד

את הבוקר מתחילים עם אירועי הערב הקודם. עוד לפני שמספיקה לפתוח עין תורנית, דודי ועמית כבר למטה בודקים ומסדרים. אני נשארת דאוגה למעלה בחדר. אחרי כחצי שעה+ שניהם עולים עם ההכרזה "קדימה - לארוז - יוצאים". תמוהה לחלוטין, שואלת, מנסה להבין ואז מסבירים לי: "תלכי ותראי, עשינו סיבוב גדול והכל עובד כשורה".

רגועה ושמחה מאד, יורדים לארוחת בוקר וחוזרים למסע, כאילו לא היו דברים מעולם, רק המראה שלנו חבושה היטב בסלוטייפ חבלנים חזק, כל השאר נשאר כשהיה.

קינגמן היא עיירה יחסית גדולה (מאה וכמה אלף תושבים), עיר מדברית אבל יש בה הכל אפילו חנות ענקית של הארלי דיווידסון. מחליטים לעבור בה לנסות, אולי נמצא את מיכל הגז שהתרוקן לעמית. הארלי ועוד באריזונה (שבכלל אין בה חובה לחבוש קסדה), מזלזלים מאד באמצעי הבטיחות לרוכבי האופנוע - פשוט אין צורך בזה מבחינתם - לכן, לא רק שאין להם מיכל גז כזה, הם אפילו לא שמעו על כרית אויר לאופנוען.

שתי דקות ואנחנו חוזרים לכביש, משמע חוזרים למדבר.

סבתא ממש מבקשת לנסוע קצת על כביש 66 המיתולוגי. הכביש הראשון שחצה את ארה"ב משיקאגו ללוס אנג'לס. רק קטעים שרדו ממנו והשלטים מראים שבאזור שלנו יש ירידה אליו.

הפסקת הקפה הבאה היא על ה - 66. ממש מרגש - כל ההיסטוריה במבט אחד. תחילה כל כלי העבודה הישנים, בהמשך בתי הקפה שמשחזרים כל פרט נוסטלגי

ולקינוח בית הכלא שאי אפשר היה להסתדר בלעדיו. נשמר להפליא, גם מבחוץ וגם מבפנים - היום אפשר להחליט לזרוק לשם את מי שרוצים.

אחרי התרגעות של קפה וסודה, שנהיו כבר מסורת, אנחנו שוב על כביש 40 עם האף לסדונה. בדרך, יש עוד פארק חמוד שכדאי לראות, אז יורדים לכביש 17 וממנו לכביש 89A הנוסע בירידה ארוכה בין ההרים לתוך הואדי. למעשה עוברים דרך נשיונאל פורסט כלשהו. מאד נחמד לראות כל כך הרבה ירוק בעיניים אחרי כל הכלום היבש והצהוב.

יש התרגשות כי מתחילים להופיע ההרים שמסמנים את ההתקרבות לסדונה.

אחרי עצירה בגלל עבודות בכביש שפשוט מבשלת אותנו בשמש נכנסים לחניון של הפארק ויורדים לטייל. לאט לאט מבינים שזהו אתר רחצה של המקומיים. כולם עם בגדי ים חוץ מאיתנו - החייזרים בשריון אופנוענים. מדובר בנחל חמוד שיוצר בריכות עם מעיין מגלשת סלע לתוכן ומכאן השם: Slide Rock.

מטיילים קצת לאורך הנחל והוא ממש חמוד ומזמין

חרוצים מספיק בשביל לחלוץ נעלים ולשכשך רגלים במים הקרים שעושים טוב במזג האויר המאד חם. מתקשה להפסיק לצחוק כל פעם שרואה איך עמית נבהל שנגע בו "כריש".

עוד קצת מטיילים סביב, כדי ללמוד שזוהי בעצם חווה המגדלת סוגים שונים של תפוחי עץ כבר כ 200 שנה. בעידן האחרון כבר מפתחים וחוקרים כאן עוד סוגים נוספים של תפוחים.

בצריף הזה מיינו, ארזו וסחטו לסיידר את התפוחים ב 1800 וכלום.

וזהו בית המגורים. קצת יותר מודרני, מ - 1927

עוד מבט על ההרים מסביב, אלה שבטח נפגוש בסדונה.

והנה אנחנו בשערי העיר. כרגיל מהשלט אפשר ללמוד משהו על גאוות התפוחים.

עיר ממש חמודה. נקיה, מטופחת ומחודשת. מדריכי הטיולים היו אומרים עיירה ציורית וזה ממש כך.

ראשית, היא יותר מודרנית כי כל הצמתים ברחוב הראשי הפכו לכיכרות מושקעות ויפות. המקומיים קצת צוחקים על התיירים (בעיקר האמריקאים) שלא יודעים להתנהל בכיכר ולכן התנועה נתקעת הרבה פעמים.

הרחוב הראשי כולו גלריות, מסעדות ומוטלים/מלונות והכל בקטן ובאמת ציורי.

עם הרחוב הראשי היפהפה, המשופע בכיכרות, בדרכנו למלון שבחרנו הנמצא בצד השני של העיר, אנחנו חולפים על פני כל הסלעים האדומים, הענקיים ומרהיבים ביופיים שבשבילם באים לסדונה.

הדרך ממש מענגת - כמה יופי התנקז לתוך העיר הזאת.

נראה שהדרך למלון שהזמנו ממש ארוכה כי הוא נמצא בקצה השני של העיר ועוד קצת. 20 דקות שהרגישו הרבה יותר ובחור מאיר פנים מקבל אותנו. קבלנו חדר ועל הדרך למדנו שלכל סלע יש שם (אין מצב שנזכור), שהמלון כנראה חדש לגמרי וגם איפה כדאי לאכול ארוחת ערב.

מתכננים את הזמן ככה שנאכל בנחת ונעלה לנקודת התצפית המפורסמת ממנה רואים את השמש השוקעת על הסלעים האדומים.

בדרך חזרה אכן השמש על הסלעים וזה עוד יותר יפה אפילו. בכלל, הדרך חזרה תמיד קצרה יותר.

ארוחת ערב "שגרתית" - איכשהו יוצא לנו תמיד מקסיקני ואחריה ישר לכיוון נקודת התצפית - שדה התעופה העליון של העיר. טיפוס בכביש המתפתל כשני מייל ומגיעים למגרש החניה. מופתעים לגלות שאופנועים חינם - יש כבוד!

הגענו כחצי שעה לפני השקיעה אז יש מעט אנשים ואנחנו יכולים למצוא לעצמנו סלע לשבת עליו ולראות את הסלעים בצד המערבי של העיר. את השמש רואים נפלא אבל הסלעים בצד המזרחי הרבה יותר יפים כי במערב הם מכוסים צמחיה שמסתירה את האדום הבוהק.

הרווחנו שקיעה זהב בוערת. קשה להחליט מי צובע את מי - השמש את הסלעים או הסלעים את השמש.

מרוצים וטובי לב חוזרים לחדר. ניצחנו!!! כבשנו את היעד ומוקדם מכפי שהוקצב.

עכשיו נשאר רק לתכנן את הדרך חזרה שתהיה מעניינת ויפה.