מגיעים לקצה - נובה סקוטיה

בוקר של לחץ. בכל זאת עוברים גבול. כבר עשינו את זה עשרות פעמים באלף דרכים אבל אף פעם עם כל הבית על הגב. האמת, נזכרת שפעם באוסטרליה עברנו בית מדינות - מאוסטרליה הדרומית לאוסטרליה המערבית ועשו לי פוגרום. מהפריזר הוציאו את 4 הלימונים הקפואים שהשארנו. כאמור, עברנו על ההוראות, נקינו את כל מה שנדרש, אפילו הכנו ויזות.

נסיעה של כשעתיים בכבישים הצפוניים של מיין שנראים דומים ומוכרים, רק קצת יותר צבעי שלכת. עשר דקות לפני המעבר עוצרים על הכביש לארוחת בוקר שאריות - יוגורט עם אוכמניות ופטל, זורקים מה שנשאר ונוסעים לגבול. הלחץ עולה והדופק משתולל. חולפים על פני הצד האמריקאי, אפילו אין מחסום, כאילו אמרו, תלכו אם אתם רוצים, למי איכפת. בצד הקנדי יש תור ולאט מתקדמים ומגיעים לחלון. גברת אדיבה שואלת על כל הדברים שהיה כתוב בטופס שאסור - פירות ירקות, אלכוהול נשק וכו' וכולי. מפני שהתכוננו יפה, יודעים לענות על הכל בבטחון, היא מחתימה את הדרכונים ומברכת לשלום. בבת אחת יצא כל האויר מהבלון ואנחנו בקנדה. הללויה.

את התמונה צלמתי כשהיינו בתור, ומיד נבהלתי כי אולי אסור ותיכף איזה מאבטח יתנפל, אז הפסקתי מיד לצלם.

אין כמו קפה ומאפה למצבי לחץ ולכן דבר ראשון בקנדה יורדים לחפש. בקושי מוצאים קפה דלוח בתחנה זנוחה שצריך לשתות באוטו כי אין מקום לשבת אבל למי איכפת, אנחנו בקנדה, על כביש מספר 1, כביש גדול וטוב בדרך לחניון שהזמנו מבעוד מועד, למרות ההימור.

נהנים מהשלכת שככל שמצפינים מתקדמת גם ומכביש שהוא מאד מתוחזק ונוח למשאית שלנו. שמים לב שכמעט ואין כאן את המשאיות הענקיות ששולטות בכבישים הגדולים האמריקאים.

מגיעים לעיר הגדולה סיינט ג'ון. עיר הבירה של מחוז ברונסוויק. ראשון רואים את הנמל הגדול ואת המחלף העצום שמוביל אליו ומצדדיו

מעל הגשר מצליחה לתפוס גם עיר. אכן עיר גדולה, למרות שמהגוגל למדנו - רק 70,000 תושבים.

מגיעים לחניון וכבר בדרך רואים שאנחנו בשכונה מכובדת. בתים גדולים ומטופחים, פארק גדול ויפה והכי הכי - ממש על אגם לילי.

אחרי שמתארגנים על החניה, עולים על האופנוע והולכים לראות את האטרקציה של העיר. הגשר מעל הנהר. הגאות והשפל מהים מייצרים גלים של 8 מטר ומערבולות חזקות בנהר.

מגיעים, פוגשים זוג קנדי שאהב את האופנוע והתפתחה השיחה. תמיד נחמד להתקשקש עם האנשים וללמוד את ההוואי המקומי. גם הם אוהבים לטייל אבל במרחקים אחרים. הם באו מאונטריו, מחוז שכן, לראות בדיוק את מה שאנחנו הולכים לראות.

לפני שנכנסים לקנות כרטיס מצלמת את השלט היצירתי שמזמין לאתר.

לי הבחור עשה רושם של ספן אנגלי מדוגם. רמז עבה לאזור שנסע אליו מחר.

הגברת מוכרת מעלה אותנו אחר כבוד למרפסת השקופה, מסבירה שאת הגלים הגדולים רואים רק בשיא השפל שיגיע מחר מוקדם בבוקר. עכשיו אם נרצה נוכל לראות סרטון שמסביר את התופעה, וכך עושים.

אחרי הסרטון יוצאים למרפסת. דבר ראשון, הוכחה שהיינו

דבר שני, מתייחסים למערבולות שבכל זאת יש... קצת...

נהנת לצלם את עצמי משתקפת ברצפה "השקופה" של המרפסת. הכל בגלל שדורכים עליה בלי ערדלים.

קצת נוף אנושי וסיימנו

לכמה כועסים??? לא ברור

ארוחת ערב במסעדה על הנהר. אין לי מושג מה עושים האנשים החרוצים האלה אבל זה בכניסה למסעדה וממש יפה.

קיבלנו קופון הנחה מהחניון ויש לנו סעודת דגים עם טיפה'לה לובסטר על המרפסת מעל האגם - ממש יופי. המלצרית החביבה ששמחה לשוחח ולספר לנו שנולדה כאן וזוכרת כילדה המון שלג ועכשיו יש רק מעט.

הוספתי תמונה של התפ"א שאכלנו במילוי בשר לובסטר וגבינה כדי לספר שהלובסטר של מיין פשוט הרבה יותר טעים. בזכות הלובסטר הקנדי הבנתי מזה אומר לובסטר מתוק. פשוט אין לו בכלל אבל בכלל בכלל את ריח/טעם הים. לקנדי יש וזה ממש עושה הבדל בין לובסטר למעדן.

התה עם העוגיה בבית ואפשר להתפנות לעוד בלוג לפני השינה. צריך לצמצם פיגורים מחר נוסעים לנובה סקוטיה.

יוצאים בנחת, רק כ 300 ק"מ היום וזה יחסית מעט. היעד הוא העיר הגדולה Truro, הראשונה במעבר לנובה סקוטיה. למעשה מכוונים לחניון קרוב לעיר כדי שיהיה לנו בסיס לשלושת הימים הראשונים. הכבישים בקנדה נוחים והמשאית נוסעת בשקט יחסי. מזג האויר אפרורי ועם זאת השמש מציצה מפעם לפעם ובהחלט נעים.

אין הרבה נסיעה ולכן אפשר לעשות קצת סידורים בדרך. ראשית מוצאים וולמארט - רשת חנויות גדולות שהכרנו בארה"ב ולהפתעתנו נמצאת גם בקנדה. צריך למלא את המקרר אחרי שרוקנו אותו לטובת מעבר הגבול. שנית עוצרים לארוחת בוקר סופר מפנקת. אמנם דומה לארוחה האמריקאית הקלאסית אבל ברמה. הרגשתי נגיעה צרפתית - היה יותר מעודן ואיכותי.

רואים שלט של מרכז מבקרים וישר יורדים לראות. יש לנו סימפטיה למרכזי המבקרים שיודעים לספר לך הכי טוב מה קורה בסביבתם ולענות על השאלות המוזרות שלנו.

מרכז המבקרים היה סגור עם שלט מתנצל אבל העיירה Hampton, מאד נחמדה ועושים סיבוב קטן. ליד מרכז המבקרים יש את בניין העיריה, שהוא בד"כ המבנה היותר מרשים

לידו בנין השעון העירוני. גם נראה ממש מכובד. צריכה להעיר משהו בעניין חוטי החשמל. אין מצב לצלם בלי שיכנסו חוטי החשמל לתמונה. גם בקנדה, בדומה לארה"ב, עמודי עץ ואינסוף חוטים לכל הכיוונים.

הגינה הציבורית שלא רחוקה גם היא ירוקה ומטופחת, ממש נעים בעין

לקראת צהרים מגיעים לגולת הכותרת - השלט המכריז שהגענו לנובה סקוטיה

מרכז מבקרים מפואר ומרשים מקבל את פנינו. מקבלים מפות, שואבים כל בדל מידע אפשרי שאני כמובן מיד רושמת מחשש השכחון ומרגישים בעננים. בדרך החוצה רואה ומצלמת את ארון הזכוכית עם הלבוש הסקוטי. הרי לכאן הגענו - סקוטלנד החדשה. אין לנו ספק, באמת הגענו לקצה