מנצחים את הלובסטר

השכמה נינוחה. כל המשימות להיום הן המעבר לאזור פארק אכדיה, כ 200 מייל צפונית לפורטלנד ו...לצוד לובסטר. לא ממש לצוד, רק למצוא מקום שאפשר לאכול אותו בכיף. כבר יומים שאנחנו מחפשים כי פסגת הייצור והאוכל של מיין הוא הלובסטר.

יצאנו יחסית מאוחר דודי ממרק ומכין את האופנוע ואני צריכה להשלים את הפוסט לבלוג עם האינטרנט המקרטע בחניון. כמובטח, שמיים אפורים ונמוכים עם דריזל באויר.

אחרי שעה נסיעה דודי אומר רעב, אני מצטרפת ונהנים מיתרונות הבית הנוסע - סנדוויץ' על הדרך, בנסיעה. אבל צריך קפה אז בוא נחפש מקום לצוד לובסטר לארוחת צהרים. מגיעים לפרבר של אוגוסטה ומוצאים מעדניה שמוכרת לובסטרים בכל צורה אפשרית אבל ממש לא מסעדה. פוגשים לראשונה את אמבטיות הלובסטרים הענקיים אבל חוזרים לכביש.

והיה גם דוב בשביל הדקורציה. אולי הוא אוהב לובסטרים.

כל שמצפינים רואים יותר שלכת למרות שנראה שזאת רק ההתחלה.

כשיורדים מכביש 95 ונוסעים מזרחה כביש 1 + 202, נוסעים למעשה לאורך הים ויש אגמים ומקומות שהים נכנס. מה שאנחנו רואים בעיקר את המרינות והים מרחוק,

רואים גם את הגשרים מעל הנהרות. מצלמת אחד מייצג כי הוא הרשים במיוחד.

מגיעים לחניון, מתקבלים עם חיוך רחב והרבה רצון שנרגיש טוב.

מתגלגלים לכיוון המגרש שלנו ומתרשמים מהקראוונים הענקיים המאכלסים את החניון. מתמקמים בזריזות - אנחנו כבר ממש מאומנים ומוצאים את המסעדה הקרובה שבה נצוד סופסוף את הלובסטר שלנו.

רבע שעה עם גולדי ואנחנו בעיירה סמוכה על החוף, בכניסה למסעדה, סופגים אוירה.

מתחילים עם מה שנעשה בחוץ.

כמה אמבטיות בהן הלובסטרים מסודרים לפי גדלים

לידם עומד הבשלן מול כמה סירים גדולים ורותחים, שולף לובסטר או חבילת צדפות, לפעמים אפילו תירס, מכניס לשקית רשת, כזאת שהיינו זורקים גרביים לכביסה, מכניס לסיר ומכוון שעון. נחמד לחשוב איך הוא יודע איזה שעון קשור לאיזה שקית ומה יקרה לו אם מישהו יפריע לו באמצע.