יוצאים למסע

המסע הפעם ארוך ומורכב ובהתאם לכך גם ההתארגנות. יש להניח שלהתרגשות היה תפקיד מכריע כי נוצר מצב

שעשינו קילומטראז' תל אביב מיתר שגם אנחנו לא מורגלים אליו. מאות קילומטרים כדי להסדיר הכל, להספיק לעשות עוד קצת מכל דבר לפני שמפסיקים לתקופה והכי חשוב, לפגוש ולהפרד מכולם כמו שצריך.

בתוך כל הלחץ, שנינו צוחקים לעצמנו בידיעה הברורה והמרגיעה שבלון הלחץ יתפוגג רק במונית לשדה התעופה ואכן כך.

בשדה, הכל רגוע ואפילו טופי מבינה סוג של "עכשיו הכל טוב"

במטוס ממש נוח. טופי כנראה כבר יודעת מה הולך להיות והיא מתמקמת לה בתיק שמתחת לספסל והולכת לישון, בקטע שרק אל תפריעו לי בבקשה.

כרגיל, מחכים יותר מחצי שעה עד שרשות ההגירה האמריקאית תתחיל יום עבודה כדי שנוכל לרדת מהמטוס. את רשות ההגירה מייצג שוטר כעסן, בלי שנבין מה בדיוק הרגיז אותו. אבל אחרי ששילח אותנו עם דרכונים שמורים בתוך קופסא נעולה מתברר שהכל שטויות. איש המכס בודק את המסמכים של טופי ופוטר אותנו במשיכת כתף.

ראשון, פוגשים את עמית שמחכה לנו בשדה, ממהרים הביתה למשפחה שמתרגשת איתנו והשמחה גדולה.

פורקים מזוודות, מתארגנים ב RV שיהיה הבית שלנו לחודשים הקרובים. עכשיו צריך לחשוב ולתכנן את שיגרת החיים האמריקאית שלנו.

השכמה מוקדמת, איך לא עם ג'ט לג ההופך יום ללילה, ויוצאים לטיול ראשון עם טופי.

הקליינים גרים בעצם ביער אז יש מלא חיות.

מיד במורד הרחוב פגשנו את הצבאים (בשביל

הם ישארו תמיד אילות).

למחרת דודי ראה שועל בתוך החצר

אבל לא צילם.

סנאים יש מלא מלא ובשביל טופי

הם בילוי קבוע - טסה אחריהם ולא משיגה.

חוויה שניה הם האופניים, שמחכים לנו בדיוק כמו שהשארנו אותם לפני חצי שנה. קצת מנפחים, מורידים אבק ויוצאים למסלול המועדף -

ה Irom horse trail.

זוהי למעשה דרך סלולה לכל המטיילים על מה שהיה פסי רכבת ישנה.

שביל ארוך, מישורי, החוצה כמה ערים.

בשבילנו זהו מסלול הבית.

עכשיו הגיע תורו של האופנוע, עליו בנוי חלק נכבד מהתוכניות שלנו. ראשית קונים את כל הציוד שיאפשר לטופי להפוך לרוכבת.

עוד קצת ומגיע גם התיק שיהיה הבית שלה ברכיבה

הכל ערוך ומוכן, אפשר לצאת לטיול הראשון אבל לפני זה קצת קולטורה.

בילוי באופרה של סאן פרנסיסקו הוא כבר מסורת. מתלבשים הכי יפה שיש, מאפסים לוחות זמנים ויוצאים לעיר.

הבילוי מתחיל בארוחת ערב איטלקית במסעדה ידועה וקרובה.

מתארגנים ליציאה, צריך להזדרז. עמית מוציא את הכרטיסים ואומר בקול שקט, "אוי... האופרה היתה אתמול". קצת צחוקים, עמית נבוך - איך קרה, ומציע שנלך לבדוק אולי יכניסו אותנו למופע של היום. זה לא הצליח אבל, עדן בנחמדותה שנפגשה עם הנחמדות של הכרטיסן באופרה, הצליחה להחליף את הכרטיסים של אתמול בכרטיסים לשבת ואפילו לשפר מאד את המיקום וללא תמורה.

שמחים ויצוגיים חושבים איך נבלה את הערב. חריש קצר ברשת ועדן מוצאת מועדון ג'אז. כולם אוהבים וזה ממש קרוב אז קדימה!

תוך כדי, עם האלכוהול והמוסיקה הטובה, אנחנו מבינים שהגענו לערב שמארח נגנים וזמרות שאינם חברי הלהקה. כך אנחנו מרוויחים ערב ג'אז הבנוי על אילתורים, עם זמרות מצויינות. בקיצור, מתנה!!!

מבסוטים עד הגג חוזרים הביתה ומתמוגגים עם המחשבה שבעצם יש לנו עוד אופרה.

שוב הפרוצדורה של להתלבש, לכוון שעונים ולמצוא חניה אבל הפעם סוג של שידור חוזר - המערכת מתורגלת והכל יותר בקלילות.

עם ארוחת הערב פחות הצליח כי מסתבר שערב אמריקאי מכוון ל 18:00 ואם תגיע בשבת בדיוק בשעה הזאת למסעדה במרכז העיר, סביר להניח שתצטרך לחכות זמן שלא היה לנו, אז התפשרנו.

אפילו הספקנו לקנות פרח/נוצות לשיער שסבתא תמיד חלמה שיהיה לה.

והאופרה... איזה אופרה,,,,, חוויה

מאדאם באטרפלי, עם סולנית נפלאה, בימוי מבריק והכל ממקומות מצויינים - בהחלט, קולטורה במיטבה.

חוזרים הביתה בעננים. באמת, הצלחה כפולה. ואין כמו התמונה המסכמת שתעיד על אמיתות "העננים"

עכשיו, לעבודה. יש טיולים שצריכים להתממש. בפוסט הבא