מתחילים בהתלבטות. השאלה הראשונה היא לאן כי הזמן מוגבל ופחות רוצים לדהור. צריך לבחור בין הר הרשמור (3000 מיל) וצפוי להיות קר. עמית פחות מעוניין. קרייטר לייק באורגון רק 2000 מיל וכנראה גשום. אני מאד לא מעוניינת - משעמם.
עמית מעלה לאויר הצעה חדשה - סדונה אריזונה ויש הסכמה כללית מלווה בהתלהבות.
מהר מאד מתגבש מסלול, דודי ועמית עסוקים בכל הדברים שכדאי לקחת/לקנות למקרה ש... ונקבעת היציאה - יום ראשון, 9.00 בבוקר, איזה התרגשות.
קמים בנחת, מתאמצים לא לשכוח דברים חשובים ועוד קצת אריזה וסידורים, בתשע, ככתוב, עדן מצלמת את היציאה.
אני כמעט מרחפת על האופנוע מרוב אדרנלין.
התוכנית להיום היא חציית פארק היוסמיטי דרך מעבר הטיוגה. אמנם כבר היינו בו אבל תמיד מרגש.
נוסעים על המון על ה 580. אפילו שאנחנו על הכבישים הענקיים הפחות אהובים, האדרנלין נשאר והרגשה של כיף באויר.
די מהר יוצאים מהנוף העירוני והכל נהיה ריק וצהוב.
שמחים לפגוש מים על הדרך ומגלים שזה מאגר המים הענק "סאן פדרו" ואיכשהו משם כבר מתחיל להיות יותר ירוק.
פונים לכביש 120, כביש קטן דו סיטרי, כזה שמתפתל בין שדות ועיירות, כמו שסבתא אוהבת
היה תירס, כרמים ומלא מטעים שחלק הצלחנו לנחש - אגוזים, אפרסקים, תפוחים ועוד מלא. באמת עושה שמח.
עוצרים לארוחת בוקר ראשונה. עמית נותן הוראה בקשר - סבתא תחפשי מקום. עד שמצליחה להתאפס על הטלפון לחיפוש ולמציאת הנתיב כולם כבר מוכנים לאכול אותי. בסוף נכנסים ל Denny's, מרוצים מארוחת בוקר הכי אמריקאית שיש בתוספת עגבניה ואבוקדו שהם בכלל לא אמריקאיים.
עוד קצת על ה 120 והוא מתחיל לטפס על רכס הסיירה נאבדה בכיוון פארק היוסמיטי. מרחוק רואים את צנורות ההסנקה של המים ודודי מסביר איך מרוויחים מהחשמל שהמים מייצרים
הדרך ממשיכה להתפתל ולעלות. קבוצה גדולה של אופנוענים חולפת על פנינו בירידה בנפנוף שלום רחב ונחמד. התלהבתי אז צלמתי אותם בירידה. מרחוק הם לגמרי נראים "שועלים". בהזדמנות רואים כמה התפתלנו בעליה.
זהו... הגענו לכניסה לפארק. ידענו שצריך להזמין כרטיסים מראש אבל כשניסינו הכל היה סולד אווט. החלטנו להמר ולבקש יפה אולי יהיו נחמדים ויסכימו לתת לשני אופנועים רק לחצות את הפארק. הראנג'ר היה מאד קשוח וממש לא התרשם משום תחנון. אז נאלצנו לחכות כשעתיים, עד שהכניסה חופשית, סתם כי הראנג'רים רוצים ללכת הביתה.
אחרי שגומרים את כל המשחקים בטלפון ומצטלמים מכל זוית נכנסים בדהרה לפארק והוא באמת יפהפה.
היער נעשה צפוף, ומבין העצים מופיעים סלעי הענק הלבנים.
מפליא איך העצים מצליחים לצמוח בראש סלע אבן כל כך חשוף. איפה מתחבאת האדמה שלו.
בין לבין פוגשים את נקודת הצילום המיתולוגית (זאת שהצטלמנו בה בסיבוב הקודם) וחייבים לשחזר אפילו שקצת שינו/שיפצו והרחיבו את המקום
גם שלג הצלחנו למצוא בין הפסגות היפהפיות
חשוב לציין שאנחנו נוסעים בכביש העליון, הכביש שמגיע אל מעבר הטיוגה איתו אנחנו רוצים לחצות את הרכס.
פספסתי את צילום נקודת המעבר אבל הירידה החדה למטה יותר שווה וקבלה את התמונות שלה.
בקצה הירידה יש אגם מדהים
ארוחת המבורגר צנועה עם בירה לחיי המשך הטיול סיכמה באופן מושלם את היום כשהולכים לישון סחוטים אך מנצחים.
Comentarios