חותרים דרומה

השכמה מוקדמת עם תמונת השמש המאירה את ההרים באור אדום. העיירה שהגענו אליה, lake june, היא עיירת נופש קטנטונת עם מלא אטרקציות - סקי בחורף, ספורט מים בקיץ. רחוב אחד ראשי מצועצע ויפה, לרגע אפשר להתבלבל ולחשוב שאנחנו באלפים.

היעד היום הוא אזור לאס וגאס למרות שעדיין לא ברור אם נישן שם. תחילת הדרך היא ליד אגם ג'ון הקרוב לעיירה אבל אותו לא הצלחתי לצלם. נשאר אגם מונו הענק הסמוך שעושה את אותו הרושם.

אחרי שעוברים את שני האגמים נשאר באמת רק מדבר. ממש כלום. המחשבה שהיתה בראש היא איך, כמו בארץ, יורדים דרומה ופוגשים מדבר. פה המדבר הרבה יותר גדול וממש ממש אין כלום. בן גוריון לא אמר להם שחייבים ליישב גם את המדבר.

באמצע הכלום יש שלט DIP מה שאומר שנוסעים ישר ישר ישר, על כביש שלא רואים את סופו ויורדים לסוג של אמבטיות - תחושה של לונה פארק

רוכבים כבר יותר משעה ומתחילים לחפש מקום לעצור. כל כמה מיילים יש שלט של ישוב ורואים בית מרחוק - הכל מדבר. קשה לדמיין איך האנשים גרים כאן ובעיקר, מה עושים הילדים.

אחרי כמעט שעתיים רואים נקודה ירוקה. ראשון מופיע השלט hot springs. מעניין מי צריך מעיינות חמים באמצע המדבר, ועדיין ממש נווה מדבר

ממשיכים עוד קצת ונכנסים לישוב בתקוה למצוא מקום לארוחת הבוקר. אין אנשים ברחוב והבתים ממש סוף המדבר אבל נמצא קפה. נכנסת לבדוק ויש גם ארוחת בוקר.

הבעלים, שהיא גם המלצרית וגם הטבחית מתרגשת כנראה לראות את החייזרים שהגיעו למדבר והדברים נשפכים ונופלים אבל אנחנו איתה, בשמחה מקבלים ארוחת בוקר לתפארת ורק מתפלאים על האנשים החיים כך.

כאשר מסתכלים מסביב מבינים שזה ישוב אינדיאני