בעודי כותבת את הכותרת, נזכרת שזאת היתה הכותרת שלא התממשה לפני שנה. תכננו אז את הטיול הגדול למדינת מיין. החיים עצרו אותנו וחזרנו לארץ. עכשיו יוצאים לממש את התוכניות שהוקפאו אז יש התרגשות והיא כפולה.
צריך להסביר - הטיול הגדול משמע קראוון (שבשפת המקומיים נקרא R.V. או מוטורהום), הגורר את האופנוע. ככה אפשר לגמוע עם ה R.V. את המרחקים הגדולים, להחנות ולעשות טיולי כוכב עם האופנוע.
הפעם, ניסע ישר מדאנוויל למיין כשהמטרה היא להגיע לנובה סקוטיה שבקנדה.
היה רק שבוע התארגנות בין טיול האופנועים והטיול הגדול והמשימות גדולות ומורכבות. עמית ניהל הכל ביעילות ובמהירות. בשישי בערב הכל כבר היה. בשבת בבוקר מעלים את הטרקטורון לעגלה ואוי ואבוי, היא קצרה מדי. איזה ביאוס ומה נעשה. נרגעים... ומבינים שלא נורא אם נצא ביום שני במקום ראשון. בשני על הבוקר, עם שני רכבים ועגלה אנחנו אצל סוחר העגלות. הוא מסביר מה שמסביר ועכשיו אנחנו בעלים של שתי עגלות, מאמינים שהקטנה תימכר במהרה.
עד 11 בבוקר הכל קשור וארוז היטב.
עם חיוך מאוזן לאוזן מארגנים ארוחת בוקר לפרידה והנה עדן שופכת עלינו מים שנצא ונחזור בשלום
להגיד התרגשות... זה כלום ליד ההרגשה שעפה בתא הנהג. אפילו איזה עין הבריקה.
כאמור היעד הוא מדינת מיין, כמה שיותר מהר כדי לתפוס את הסתיו בלי להכנס לתוך מזג האויר החורפי. הדרך הכי "קצרה", היא על כביש 80 הבין מדינתי, החוצה ממערב למזרח. רק כ 3200 מייל שאותם אנחנו מעריכים, נגמע בשמונה עד עשרה ימים.
אחרי 50 המייל הראשונים עוצרים במקום הראשון שאפשר כי התחייבנו למוכר העגלות שנחזק את הברגים. הנה הם חוזקו
עוד קצת ואנחנו מטפסים עם ה 80 לכיוון לייק טאהו. דודי קרא איזה מאמר על כביש 80 שלמרות היותו כביש מהיר ענק יש דברים יפים לראות. כאן זאת דוגמה מצויינת
פוגשים את הסלעים שמזכירים יוסמיטי
וכל מני אגמים שמי ידע את שמם, סתם יפה והגובה מרשים.
בירידה מדלדלים העצים ועוברים לנבאדה.
השעה כבר אחרי ארבע ומתלבטים אם לישון ברינו או לעבור אותה. בוחרים באופציה השניה וחולפים את רינו.
מהדרך מצליחה להזמין חניית לילה לבית הנוסע שלנו בחניון קראוונים חמוד 10 דקות מהכביש הראשי.
שמחים ומרוצים מחברים את כל הצנרת לבית, ארוחת ערב קלה ונופלים על המיטה.
Comments